לומר את הדברים כהווייתם

כמה מלים על סדנת הכתיבה שהתקיימה השנה בהנחייתי בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן

 

"זו הפעולה הפוליטית הנחוצה ברגע זה: לומר את הדברים כהווייתם, לתאר את מה שאני באמת מרגישה בחיים שלי, במקום את מה שתמיד אמרו לי להרגיש". הפמיניסטית הרדיקלית קרול הניש כתבה כך ב-1969 במאמרה "האישי הוא פוליטי", שעסק בקבוצות פמיניסטיות להעלאת תודעה. הדברים האלה הוסיפו להדהד במפגשי סדנת הכתיבה שהתקיימו בשנה האחרונה בחדר הסמינרים של התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן. מפגשים עמוסים בכתיבה ובשיחה, בהארות ובהערות, בקשב וברגש.

הניש ביקשה להפריך אז את הטענה שקבוצות פמיניסטיות להעלאת תודעה הן למעשה לא יותר מקבוצות של דינמיקה קבוצתית ולכן אין בהן צורך חברתי: כלומר, הן עוסקות אך ורק בתרפיה, באישי ובפרטי, ואינן פוליטיות מספיק; הן אינן משפיעות על יחסי הכוחות בחברה; הן אינן תורמות לתנועה לשחרור האשה. במאמרה ביקשה להראות לכמה מהפעילות הרדיקליות בתנועה הפמיניסטית, אלה שהתנגדו לקבוצות להעלעת תודעה, שדווקא הדיבור – התיאור, העדות, הפרשנות, ההצבעה, הענקת שמות ומושגים; בכנות, בישירות –  דווקא הדיבור הוא מעשה רדיקלי, עוקר שורשים, לעילא ולעילא.

הסדנה שהתקיימה השנה בתוכנית ללימודי מגדר לא היתה קבוצה להעלאת תודעה; מפגשיה לא עסקו בדינמיקה קבוצתית ובתרפיה אישית אלא בכתיבה – בתיאור, בתחביר, בניסוח; אבל גם קשה לומר שהיתה זו רק סדנת כתיבה לשמה, כזו שבה נפגשות סופרות לעתיד, המבקשות לשכלל את כישורי היצירה. במידה רבה אפשר לומר שהסדנה היתה ועודנה כל אלה יחדיו.

הסדנה – שמורכבת משני חלקים, סדנה בכתיבת יומן, וסדנה בכתיבת מסות אישיות – נוצרה במענה לצורך שביטאו סטודנטיות בתוכנית: הצורך במרחב שבו יוכלו לעבד יחדיו את המפגש המטלטל שלהן עם התיאוריה והמחקר האקדמיים בסוגיות של מגדר. בסדנה שלנו נבנה המרחב הנחוץ הזה על יסודות של כתיבה במיטבה: דיוק ואמינות; פירוק המלים הגדולות, הכותרות וההכללות, לפרטי הפרטים היומיומיים ביותר. נגיעה ברוח דרך החומר, באוניברסלי דרך הפרטי.

כתבנו יומן אוכל, במקום לדבר על אנורקסיה; כתבנו על כסף, כסף בחיים שלנו – כסף שאנחנו מוציאות, כסף שאנחנו רוצות, כסף שאנחנו יודעות, או לא יודעות, לתבוע – בלי להזכיר מרקסיזם וקפיטליזם ואידיאליזם; תארנו רגעים של השכמה ורגעים של לילה לפני שינה, במקום לדבר על אקזיסטנציליזם; פירקנו למרכיביהם את היחסים, את הזמן, את הטקסטים, את היופי, במקום לעשות דקונסטרוקציה. כתבנו על ציפיות ואכזבות, על טקסטים שקראנו, רעיונות שהגינו, שיחות ששמענו, יחסים שבנינו ופירקנו, וגם על סקס, שדמיינו או התענגנו או התעננו או משהו אחר.

והקפדנו על העיקר: על המאמץ לדייק בתיאור ובמחשבה, לרדת אל לשון ההמעטה, לוותר על הסופרלטיבים ושמות התואר ולדבוק בפעלים ובשמות העצם. מה שנוצר הוא תהליך מרתק, ושיחה מאלפת. התקרבות, צעד אחר צעד, משפט אחר משפט, אל המהות המורכבת, המפורקת, המגוונת, המצחיקה והעצובה של הקיום שלנו כנשים בעולם.

אם בעקבות בארת ופוקו כולנו התרשמנו זה כבר ממות המחבר, באה סדנת הכתיבה בתוכנית ללימודי מגדר כדי לחגוג בכל זאת ולמרות הכל את הולדת המחברת. לאורך עשרים ושישה מפגשים בשנה שחלפה זכיתי להקשיב ליותר מתריסר מחברות שגדלות לנגד עיני ומספרות את סיפוריהן; זכיתי לחזות בכישרונן, בקשב הנדיב שלהן זו לזו, ובהתבוננות הנבונה, המדויקת והחדה שלהן בחייהן ובחברה שסביבן. תרפיה פוליטית – כך כינתה קרול הניש את המעשה שנעשה בקבוצות להעלאת תודעה בסוף שנות השישים. ובסדנת הכתיבה שלנו, אוסיף: תרפיה פוליטית, פואטית ומעוררת השראה.

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

תגובה אחת כתיבת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: