משבר האמון שלי כסופרת

אני חושבת היום על הסופרת האמריקאית ג'ויס קרול אוטס. האשה הזאת – שזכתה באינספור פרסים ספרותיים על הפרוזה המצוינת שלה – היא שם נרדף לפרודוקטיביות, לפוריות בכתיבה. מאז קובץ הסיפורים הקצרים הראשון שפרסמה ב-1963, ראו אור יותר ממאה ספרים פרי עטה (זו אינה מליצה: היא כותבת באמת בעט, לאט לאט, עט על נייר, ומקלידה רק אחרי שגמרה את מלאכת היצירה) ובהם 37 רומנים, 9 נובלות, 33 אוספים של סיפורים קצרים, 12 אוספים של מסות, 10 ספרי שירה, 11 רומנים בפסבדונים, ו-7 ספרים לילדים ובני נוער –  נכון לעכשיו, וככל הנראה.

עלפי עדותה במגוון ראיונות, אוטס מקפידה לכתוב, בכתב יד, בכל בוקר בין 08:30 ל-13:00 ועוד שעתיים-שלוש בכל ערב. היא גם מרצה על ספרות באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי, מקום מגוריה, וכותבת בשגרה למגזינים כמו "הניו יורקר"; וכן, מאז 1973 היא כותבת יומן, כמעט יום יום, ובאחרונה עוברת לתיעוד ימיה באימיילים, שאותם היא שומרת בקפידה. חוץ מזה היא אוהבת לרוץ. רבים מרעיונותיה עולים וזוכים לעיבוד תוך כדי ריצה. היא בת 74. ולצערה היא נדרשה לא פעם להצדיק בפומבי את עצם פוריותה – מבקרי ספרות רבים חושדים בה רק משום שהיא לא עוצרת, לא שוקעת בבלוק של כתיבה, לא משתהה, לא מתקשה, אלא עובדת, כל הזמן עובדת, ומשום שזה עובד בשבילה (מישהו העיר שהבעיה של המבקרים היא שקשה להם להכניס רומן חדש של ג'ויס קרול אוטס להקשר של גוף העבודה המלא שלה – כנדרש מכל ביקורת רצינית; אין להם זמן וכוח לקרוא את כל עשרות הספרים שקדמו לרומן המבוקר, ולכן הם לפעמים קצת אנטגוניסטים).

קראתי נובלה אחת שלה, Beasts, שבמרכזה יחסים אובססיוויים באיזה קולג' אמריקאי, ועוד כמה סיפורים קצרים. אני מתרשמת במיוחד מהאופן שבו היא מושכת אותי באחת לתוך עולם בדוי ומשכנע בתכלית, ומעמידה דמויות שהן אחרות ממנה, ואחרות זו מזו, ומעניינות מבחינת סבך הדחפים והמוטיבציות והפחדים שלהן. ואני קוראת כעת את אחד מקובצי המסות שלה –  The Faith of a Writer – שעוסק בכתיבה וכתוב בכנות ובבהירות שאני מעריכה ואוהבת.

הנה קטע קצר מתוכו, שנקרא: האמונה שלי, כסופרת

"אני מאמינה שאמנות היא הביטוי העליון של הרוח האנושית.

אני מאמינה שאנחנו כמהים לחרוג מהסופי ומהחולף; להשתתף בדבר המיסתורי, המשותף, שנקרא "תרבות" – ושהכמיהה הזאת חזקה במין האנושי לא פחות מהכמיהה להמשיך ולהוליד את המין האנושי.

דרך המקומי או האזורי, דרך הקולות האישיים של כל אחד מאיתנו, אנחנו עמלים ליצור אמנות שתדבר אל אחרים שאינם יודעים דבר על אודותינו. אינטימיות מפתיעה נולדת ביחסים העקיפים הללו.

הקול הפרטי הוא הקול המשותף.

הקול המקומי הוא הקול האוניברסלי".

יותר משאני מקנאה בפוריות של אוטס ככותבת, אני מתפעלת מההתמדה שלה בכל הקשור לפרסום כתביה. בימים אלה, אחרי שהתפרסמו ארבעה מספרי, אני חווה משבר אמון ביחס לפרסום, להוצאה לאור. אף שהביקורות משבחות ומשמחות מאוד, ואף שמגיעות אלי תגובות של התפעלות מעודדת ומחממת לב, עדיין ידי נרפות בגלל נתוני המכירות. הספרים כמעט ואינם נמכרים! אולי רק כמה מאות עותקים מכל כותר. וכך הדחף לפרסם, להוציא אל האור, נחלש.

אבל לא הדחף לכתוב. לא הכמיהה לחרוג מהסופי ומהחולף. לא הכמיהה להשתתף בדבר המסתורי והמשותף שנקרא תרבות.

איך ליישב את הסתירה? ואולי דווקא יש בתסביך הזה ברכה? עוד נראה.

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

4 תגובות כתיבת תגובה

  1. שלום ארנה,
    לפני כשנה-שנתיים שמעתי אותך בהרצאה במשכנות שאננים. דיברת במסגרת פאנל על כלכלה. עומר מואב התייחס לדברייך בזלזול, אבל הימצאותך שם בפאנל כל-גברי היתה אמירה בולטת עוד לפני שאמרת דבר מה. כשדיברת אמרת דברים שנגעו בקהל יותר מכל אמירה פופוליסטית של אחרים. העשייה שלך בתוך התרבות המקומית חשובה.
    דרך ספרך המצוין "במרחק הליכה" הגעתי להנרי דיוויד תורו. קראתי שני ספרים שלו, והם מקושרים ישירות אליך. אני לא יודע איך ניתן לעודד אותך מעל לקשיים שבנתוני מכירות מרפים, אך דעי שיש לך קוראים ששמחים בכתיבתך הכנה.

  2. הי ארנה,
    לא הכרתי את אוטס, דבריה שהבאת כאן "הקול הפרטי הוא הקול המשותף" מעוררים השראה!
    ואילו דברייך שלאחר מכן אודות משבר האמון שלך מעוררים הזדהות גדולה.
    המשיכי לכתוב ארנה, אני בין אלו שקראו ויקראו (וגם קנו ויקנו) את ספרייך בהנאה והתעשרות גדולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: