חמישה גוונים של אפור? על אירוטיקה מינורית והקוראת האוניברסלית

אשתף אתכם לרגע בסוגיה מתוך העבודה. זה משהו שגרם לי לקרוא באחרונה, או לנסות לקרוא, את "חמישים גוונים של אפור", הרומן האירוטי שהיה לרב המכר הכי רב מכר שנמכר בעת האחרונה או משהו כזה [לפי ויקיפדיה נמכרו עד היום שישים מיליון עותקים מהספר מאז ראה אור ב-2011].

העניין הוא כזה: אני עמלה בשנתיים האחרונות, על אש קטנה, על כתיבת נובלה בלשית. הגיבורה היא ד"ר אליאנה דוידוב, אורניתולוגית, כלומר חוקרת בעלי כנף. היא נקלעת לפרשה מזעזעת שאינה קשורה לתחום עיסוקה ולוקחת על עצמה את תפקיד החקירה והבילוש. מתרחשים כל מיני דברים מזעזעים, ובין לבין מתפתח מתח מיני בין הגיבורה לבין שוטרת שחוקרת גם היא את הפרשה. זה לא כבר קיבלתי את כתב היד של הנובלה בחזרה מהעורכת הנפלאה והמאתגרת שלי, מיכל ארבל, עם מגוון של הערות שדורשות את תשומת לבי, שלא לומר מחייבות אותי לכתוב קטעים מחדש. כל ההערות של העורכת מצילות אותי ממבוכה, מטעויות, ושולחות אותי לעבוד: להצדיק את קיומה של דמות, לדייק בתיאור התרחשות, לשפר את האמינות, לחזק את הדרמה. את כל ההערות אני מקבלת, ואני עובדת על התיקונים לאט לאט, ומקווה שעל הגרסה הבאה היא תחתום בגאווה.

רק על הערה אחת נשארתי עומדת ואיני יודעת איך להתייחס אליה. העורכת אמרה לי שאפשר לחזק את העניין של המתח המיני בסיפור. היא אמרה שהקטע של הסקס קצת חפוז מדי. היא הזמינה אותי לחגוג את העובדה שמדובר בשתי נשים ולתת יותר מזה.

ביני וביני חשבתי שאולי הבעיה טמונה בכך שהעורכת היא, בעוונותיה, סטרייטית, ואני לסבית, ומשהו לא עובר בין התרבויות המיניות האלה. ואז חשבתי שהאתגר שלי בכתיבה הוא להפוך את המתח המיני בין הדמויות שלי לאירוטיקה אוניברסלית. ואז חשבתי שאני צריכה לקרוא קצת אירוטיקה סטרייטית כי אולי אלמד דבר או שניים. ואז התחלתי לקרוא את חמישים גוונים של אפור והבנתי שיש לי בעיה.

הכל באירוטיקה של הספר הזה מלא בסימני קריאה. בכל משפט שני הדמות הראשית קוראת "holy shit!" וכמעט מתעלפת, ואומרת הוי, הוא כל כך יפה, הוא כל כך מפתה! הולי שיט!

"He steps out of his Converse shoes and reaches down and takes his socks off individually. Christian Grey’s feet… wow… what is it about naked feet?"

“'You’re very beautiful, Anastasia Steele. I can’t wait to be inside you.' Holy shit. His words. He’s so seductive. He takes my breath away."

“'I’m going to fuck you now, Miss Steele,' he murmurs as he positions the head of his erection at the entrance of my sex."

בלשון המעטה, האירוטיקה של "חמישים גוונים של אפור" אינה אירוטיקה של לשון המעטה. זו אירוטיקה מז'ורית. אירוטיקה של הפרזה. אני קוראת בספר הזה ומבינה שאני לא רוצה לעשות משהו כזה, גם אם יש פה לכאורה מפתח להצלחה. נדמה לי שאני מנסה, בנובלה הבלשית שלי, להציג אירוטיקה מינורית – הדמות הראשית מעט מנוכרת לעצמה, מכל מיני סיבות, לא מרשה לעצמה להתלהב ולהתאהב, והדמות האחרת, של השוטרת, מעדיפה לא להיפגע, ומגינה על עצמה, ובתוך ההקשר המסובך והעצור הזה  אני מנסה להצמיח אירוטיקה – משיכה, מתח, משהו שמגרה ומעורר ומייסר. עד שקראתי את הערותיה של העורכת חשבתי שאני מצליחה.

עכשיו אני תוהה. האם הקוראת הלסבית תתחבר לסקסיות של היחסים המאופקים בנובלה שלי ביתר קלות מהקוראת הסטרייטית? האם אני יכולה להגיע עם אירוטיקה מינורית גם לקוראת הסטרייטית? האם אירוטיקה היא עניין אוניברסלי שחורג מנטייה מינית? נדמה לי שכן. אבל איך עושים את זה? הולי שיט. אין לי מושג.

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

7 תגובות כתיבת תגובה

  1. שלום, קודם כול נעים מאוד, גיליתי עכשיו את הבלוג ואני קוראת בהנאה ובעניין. שנית רציתי לחזק אותך בתור קוראת (וכותבת) סטרייטית שאוהבת אירוטיקה מרומזת ודקה. את "50 גוונים" הנחתי מידי אחרי הפרק השלישי. ואפרופו התגובה של orezz, גם אני מאוד אוהבת את האירוטיקה בכתיבה של יהודית קציר, גם ב"הנה אני מתחילה" וגם ב"שלאף שטונדה" למשל. מחכה לספר 🙂

  2. חמישים גוונים של אפור אין בו גוון אחד של אפור, בעצם. מהמעט שקראתי, כולו שחור ולבן. אין שם שום דבר מדוד, שום התענגות, התעכבות. כל הסוסים דוהרים אל סימן הקריאה. למעשה, חמישים הוא לא אירוטיקה, הוא פורנוגרפיה מתחסדת.
    יש ספרים אחרים ששווה לקרוא, אם כבר. בזמנו יצאה סדרה של ספרים אירוטיים בעברית, הנה סקירה מעניינת שלה:
    http://thatblessedwood.com/blog/archives/4917.
    אם יותר לי: פעמיים חזרת: "כל ההערות של העורכת…", "את כל ההערות אני מקבלת".
    למה בעצם? האם את מרגישה מחויבת? או פשוט מסכימה איתה תמיד? הייתכן שמה שעולה בך עכשיו הוא שלמות עם המהלך שבחרת, המאופק והמעודן, התואם את הדמות, ולא סתם אי ידיעה איך לבצע את המטלה?
    אין קוראת סטרייטית. יש חמישים גוונים של קוראות. חמישים אלף. חלק מאיתנו יאהבו את הארוטיקה בספר וימצאו אותה נוגעת ללב. אחרות ימצאו אותה מחרמנת. אחרות ינטשו את הספר. הקוראת היחידה שתמיד תהיה שם היא הראשונה, את. טוב יהיה אם את תדעי תמיד שאמרת אמת לגבי הדמויות שלך.
    (כל זה לא בא לומר שלא כדאי להגביר את האירוטיקה, רק לשאול שאלות.)

  3. כקוראת סטרייטית חשבתי שהסקס ב"חמישיים גוונים" הוא הר שמוליד עכבר. כל כך הרבה דיבורים, כל כך הרבה סימני קריאה וסופרלטיבים, כל זה בשביל לתת לגיבורה לשכב באופן פסיבי על המיטה של כריסטיאן גריי (בנאלי למדי) ולעשות את זה בתנוחה המיסיונרית (הכי בנאלי שיכול להיות). אומנם נוצר מגוון יותר מעניין בהמשך, אבל בחירות פחות בנאליות בהבנייה של הסיטואציה היו יכולות לתבל את הסצנה באותה מידה עם זוג סטרייטים או עם זוג נשים.
    אם כבר מין לסבי, הייתי מנסה ללמוד מהכתיבה של "הנה אני מתחילה"- יהודית קציר.

  4. כשארוטיקה כתובה היטב, לא משנה המיניות שלה. 50 גוונים הוא ספר גרוע שלא מייצג מיניות סטרייטית אלא כתיבה רדודה ונטולת אמינות, וה״מיניות״ שהוא מתאר מעוררת רחמים.

  5. מהפרק היחיד שקראתי בחמישים גוונים של אפור, התרשמתי שזו ארוטיקה מזאנר הרומן הרומנטי. לא משהו ללמוד ממנו (אלא אם את רוצה למכור ששים מיליון)

  6. שכחת את ה "!" שאחרי ההולי שיט במשפט האחרון!!!!!!

    לא, אנסה ברצינות
    אולי אפשר:
    1) לתאר פנטזיה שאינה ממומשת שעוברת בראשה של הצפרית או השוטרת,
    2) להוסיף בלבול חיצוני, שמתפרש על ידי אחד מדמויות המשנה – שמפרש זאת בחזרה לאחת מהנשים כמשיכה מינית

    ואאלה, קשה

    • איזה כיף שאת כותבת רומן בלשי לסבי. בלי לחץ, אבל אני ממש מקווה שזו תהיה סדרה.
      לי נשמע שהפער בינך ובין העורכת שלך הוא לא הפער בין ציפיה למז'ורי לרצון במינורי. היא רק מבקשת ממך להשתהות מעט יותר במתח המיני, לא לדלג מעליו. אחד הקשיים הגדולים של הספרות שנכתבת בעברית, הסטרייטית בעיקר, הוא שהיא מדלגת מעל המיניות. נראה שהכותבים מדמיינים את הדמויות שלהם במרחב הוליוודי של שנות החמישים כשהחשכת מסך מרמזת לצופים שכאן מתרחשת אינטימיות מהסוג של האושר הסמיך שכל תיאור שלה יפרק אותה ממה שעושה אותה מיסטית ויקרה.
      אז אולי העורכת שלך מתכוונת שתעשי דווקא מקום למינורי ותסכימי לדמויות שלך לשהות בתחושות הפיסיות והאחרות שהן מעוררות זו אצל זו – את יודעת – גשר צר וכל זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: