אשתף אתכם לרגע בסוגיה מתוך העבודה. זה משהו שגרם לי לקרוא באחרונה, או לנסות לקרוא, את "חמישים גוונים של אפור", הרומן האירוטי שהיה לרב המכר הכי רב מכר שנמכר בעת האחרונה או משהו כזה [לפי ויקיפדיה נמכרו עד היום שישים מיליון עותקים מהספר מאז ראה אור ב-2011].
העניין הוא כזה: אני עמלה בשנתיים האחרונות, על אש קטנה, על כתיבת נובלה בלשית. הגיבורה היא ד"ר אליאנה דוידוב, אורניתולוגית, כלומר חוקרת בעלי כנף. היא נקלעת לפרשה מזעזעת שאינה קשורה לתחום עיסוקה ולוקחת על עצמה את תפקיד החקירה והבילוש. מתרחשים כל מיני דברים מזעזעים, ובין לבין מתפתח מתח מיני בין הגיבורה לבין שוטרת שחוקרת גם היא את הפרשה. זה לא כבר קיבלתי את כתב היד של הנובלה בחזרה מהעורכת הנפלאה והמאתגרת שלי, מיכל ארבל, עם מגוון של הערות שדורשות את תשומת לבי, שלא לומר מחייבות אותי לכתוב קטעים מחדש. כל ההערות של העורכת מצילות אותי ממבוכה, מטעויות, ושולחות אותי לעבוד: להצדיק את קיומה של דמות, לדייק בתיאור התרחשות, לשפר את האמינות, לחזק את הדרמה. את כל ההערות אני מקבלת, ואני עובדת על התיקונים לאט לאט, ומקווה שעל הגרסה הבאה היא תחתום בגאווה.
רק על הערה אחת נשארתי עומדת ואיני יודעת איך להתייחס אליה. העורכת אמרה לי שאפשר לחזק את העניין של המתח המיני בסיפור. היא אמרה שהקטע של הסקס קצת חפוז מדי. היא הזמינה אותי לחגוג את העובדה שמדובר בשתי נשים ולתת יותר מזה.
ביני וביני חשבתי שאולי הבעיה טמונה בכך שהעורכת היא, בעוונותיה, סטרייטית, ואני לסבית, ומשהו לא עובר בין התרבויות המיניות האלה. ואז חשבתי שהאתגר שלי בכתיבה הוא להפוך את המתח המיני בין הדמויות שלי לאירוטיקה אוניברסלית. ואז חשבתי שאני צריכה לקרוא קצת אירוטיקה סטרייטית כי אולי אלמד דבר או שניים. ואז התחלתי לקרוא את חמישים גוונים של אפור והבנתי שיש לי בעיה.
הכל באירוטיקה של הספר הזה מלא בסימני קריאה. בכל משפט שני הדמות הראשית קוראת "holy shit!" וכמעט מתעלפת, ואומרת הוי, הוא כל כך יפה, הוא כל כך מפתה! הולי שיט!
"He steps out of his Converse shoes and reaches down and takes his socks off individually. Christian Grey’s feet… wow… what is it about naked feet?"
“'You’re very beautiful, Anastasia Steele. I can’t wait to be inside you.' Holy shit. His words. He’s so seductive. He takes my breath away."
“'I’m going to fuck you now, Miss Steele,' he murmurs as he positions the head of his erection at the entrance of my sex."
בלשון המעטה, האירוטיקה של "חמישים גוונים של אפור" אינה אירוטיקה של לשון המעטה. זו אירוטיקה מז'ורית. אירוטיקה של הפרזה. אני קוראת בספר הזה ומבינה שאני לא רוצה לעשות משהו כזה, גם אם יש פה לכאורה מפתח להצלחה. נדמה לי שאני מנסה, בנובלה הבלשית שלי, להציג אירוטיקה מינורית – הדמות הראשית מעט מנוכרת לעצמה, מכל מיני סיבות, לא מרשה לעצמה להתלהב ולהתאהב, והדמות האחרת, של השוטרת, מעדיפה לא להיפגע, ומגינה על עצמה, ובתוך ההקשר המסובך והעצור הזה אני מנסה להצמיח אירוטיקה – משיכה, מתח, משהו שמגרה ומעורר ומייסר. עד שקראתי את הערותיה של העורכת חשבתי שאני מצליחה.
עכשיו אני תוהה. האם הקוראת הלסבית תתחבר לסקסיות של היחסים המאופקים בנובלה שלי ביתר קלות מהקוראת הסטרייטית? האם אני יכולה להגיע עם אירוטיקה מינורית גם לקוראת הסטרייטית? האם אירוטיקה היא עניין אוניברסלי שחורג מנטייה מינית? נדמה לי שכן. אבל איך עושים את זה? הולי שיט. אין לי מושג.