שבע החלטות לשנת הכתיבה החדשה

חשבתי לשתף אתכם בכמה החלטות שגיבשתי – הבטחות לעצמי, שבועות בדם ביני וביני –  לשנת הכתיבה החדשה.

 1. השנה, אני מבטיחה לעצמי, אתקן את הנובלה הבלשית שלי "גוזל", בעקבות ההערות של העורכת, ואשלח לה ולהוצאה את הטיוטה הכמעט סופית.

באחרונה אני מוצאת שזהו אחד השלבים הקשים ביותר בשבילי בכתיבה: החלק שבו כתב היד חוזר מהעורכת  – לפעמים שבועות אחדים, לפעמים חודשים תמימים אחרי שהושלמה הטיוטה האחרונה – והמחשבות שלי אינן נטועות עוד בעולם שבדיתי, וקשה לי לשוב ולהיכנס פנימה, וממילא הזמן מתמלא במשימות אינספור מצד הפרנסה, והעבודה על התיקונים, שדורשת פנאי ממשי ופנאי נפשי, נדחית ונדחית ונדחית, והמרחק מהיצירה הולך ונפער.

חבל, אני דווקא אוהבת את הנובלה הזאת. היא מותחת ומזעזעת באמת. אני רוצה שהעורכת תאהב אותה בגרסתה המתקדמת. ואני רוצה שיקראו אותה. אני רוצה שתקראו אותה!

2.  השנה, אנסה לשכנע את ההוצאה (הוצאת הקיבוץ המאוחד) להוציא את הנובלה בגרסה אלקטרונית ולא בגרסת נייר. כעת, הנובלה היא בחזקת יצירה קצרה מדי לפרסום כספר בדפוס, מסיבות כלכליות גרידא. פשוט לא מקובל להוציא לאור נובלה בת כ-30 אלף מלה. צריך פי שניים מלים לפחות.

בשנה זו, אני מבטיחה לעצמי, אעשה הכל כדי להצטרף למגמה חדשה ומרגשת ממש בעולם ההוצאה לאור: מגמת הספרונים [לא הספרים, אלא הספרונים!] האלקטרונים. יצירות קצרות שאינן רואות אור בדפוס אלא נקראות באחד ממכשירי הקריאה – קינדל, אייפאד, טלפון חכם, וכיוצא באלה. אני מתכוונת למגמה שמובילה אמזון, שיצאה זה לא כבר עם הפורמט החדש "אמזון סינגל", וליוותה אותו בססמה השיווקית ההולמת הזאת: "רעיונות מרתקים, שמובאים לידי ביטוי באורכם הטבעי"  [Compelling Ideas Expressed At Their Natural Length].

כלומר, לא רומנים עבי כרס שמקוצצים בחצי בהוראת מחלקת השיווק של בית ההוצאה בגלל עלויות הנייר והדפוס. ולא סיפורים, נובלות וחיבורים שצריך למתוח ולעבות פי שניים ושלושה בהוראת מחלקת הכספים של ההוצאה משיקולים דומים. אלא יצירות קצרות יחסית, בין 5,000 ל-30,000 מלה, נניח, שאינן מבקשות להיות יותר – ארוכות, מקיפות, אומרות-כל – ממה שהן, ושאין להן בדרך כלל מקום בהוצאות לאור מהעידן הישן, אלא אם הן מתכנסות באסופות מאולצות ממילא, ובכל זאת הן עשויות להיות – כל אחת מהיצירות המהודקות האלה – ממיטב יצירתם של סופרים וסופרות המעדיפים באופן עמוק, מקצועי, אמנותי, מהותי, דווקא את הכתיבה בסוגות הקצרות.

קראו בבקשה את הרשימה הזאת שהתפרסמה באחרונה ב"גארדיאן" הבריטי, על אודות הסינגלים, הספרונים האלקטרונים של אמזון, ועל ההיבט המהפכני של צורת הפרסום החדשה: http://www.theguardian.com/books/booksblog/2013/sep/05/amazon-kindle-singles-short

3. אגב כך, אחרי שאגמור את העבודה על הנובלה, אתמסר השנה לכתיבה של יצירות לא בדיוניות. פרוזה לא-בדיונית – זהו תחום הכתיבה היקר לי ביותר, ובו ארצה להתפתח מאוד בחודשים הקרובים. אני מקווה להתקדם בתהליך עריכה של חיבור ביוגרפי אחד, על ילדותה של אמי בלונדון בשנות הבליץ, שהשלמתי בימים אלה את כתיבתו בתום כשנה של עבודה, ולמצוא לו בית שיקבל אותו כיצירה קצרה [לא יותר מ-8,000 מלה] העומדת לעצמה. וכן, אני מבטיחה לעצמי להתחיל לעבוד על חיבור ביוגרפי נוסף – לנצל את העובדה שהורי עדיין בשיא כושר הזיכרון שלהם, והם יכולים לעזור לי לאסוף כמה תמונות זיכרון נחוצות מעָבָרם, שקדם לעָבָרי – לראיין, לאסוף, לעבד, ולהתחיל לכתוב. עוד השנה.

4. בכלל, אני מקווה שאצליח השנה לקדם את עניין הפרוזה הלא-בדיונית. איך להזיז משהו בתרבות הקריאה, הכתיבה והשיווק של ספרים בישראל בהקשר הזה? איך לפרק את המושג הצר והמנוכר "עיון" לסוגותיו הספרותיות השונות, איך להעלות על נס את הממואר, את הביוגרפיה, את המסה או החיבור האישיים? איך להפיץ בקרב קוראי עברית את שמובן מאליו בקרב קוראי אנגלית, צרפתית, ספרדית וערבית, למשל; המובן מאליו שיצירות לא בדיוניות הן לפעמים – פעמים רבות – יצירות אמנות מאתגרות, מאלפות ופואטיות לא פחות ממיטב הרומנים, הנובלות והסיפורים?

טוב, בטח הפרחת סופרלטיבים שכזאת אינה הדרך לעשות זאת. את ההשפעה צריך לסלול דרך הכתיבה, דרך הדגמה, באמצעות הפצת יצירות לא-בדיוניות מופתיות, אירועים, דרך סדנאות. אני מבטיחה לעצמי להמשיך, לאט לאט, במשימה הזאת, ולו רק כדי למצוא לי אחיות ואחים לכתיבה, לקריאה ולהפצה של פרוזה לא-בדיונית במיטבה.

5. אגב כך, קול קוראת: למי יש רעיון לשם עברי טוב לקטגוריה הזאת, המכונה באנגלית על דרך השלילה non fiction? בעברית, מקובלת כמדומני הקטגוריה "עיון". ואולם זו מסמנת בעיני משהו כבד ראש, סמי-אקדמי, שנע בין המדפים של מדע פופולרי, לבין ספריית אופקים של עם עובד, והפוסט מודרניזם של רסלינג. אלא שספרות הנון-פיקשן, הספרות הלא בדיונית, כוללת גם ממואר רגיש וסוחט דמעות של ג'ואן דידיון, חיבורים אישיים פואטיים ומעוררים למחשבה של מישל דה מונטיין, וירג'יניה וולף, דיוויד פוסטר וואלס, הנרי דיוויד תורו או ברברה ארנרייך, מדריך כתיבה קצר, אמזון סינגל, של אן פאצ'ט, ומחשבות על אמהות של אן לאמוט, אם לזרוק כמה שמות, וכמה התנסויות בכתיבה, סתם כך. אלה לא "עיון" אלא הם ספרות במיטבה, יצירות אמנות יפות במובן העמוק של המלה, ורק אינן בדיוניות. מה דעתכן? אני מבטיחה לעצמי לעבוד איכשהו על העניין הזה. ככותבת וכמנחה של כתיבה.

6. באותם עניינים פחות או יותר:  אני מבטיחה לעצמי לבדוק את ההזדמנות שנוצרת בימים אלה עם הקמתו של פרויקט הספרות האלקטרוני העברי "בוקסילה", שיעלה בקרוב לאינטרנט כאן: http://booxilla.com. זהו פרויקט – מיזם? איך קוראים לדברים האלה בעברית נאה? – שמבקש לקדם את הספרות העברית בפורמטים דיגטליים, ואגב כך לייצר הזדמנות גם ליוצרים של יצירות קצרות, שאין להם מקום באופן טבעי בהוצאות לאור מהסוג הישן. שרון ואילן, צמד היוזמים והמפעילים של בית ההוצאה הדיגיטלי הזה, מעוררים אמון באג'נדה הרצינית שלהם, ובמיוחד בחיבה שהם רוחשים ליצירות קצרות כנובלות, סיפורים ומסות. אני מקווה שאצליח להתחבר אליהם הן כמנחת כתיבה (http://www.writingstation.co.il) והן ככותבת ושהם ישאו ברכה והצלחה ביוזמה שלהם.

 7. ובכתיבה עצמה, שהיא – אזכיר לעצמי שוב ושוב – העיקר: אני מבטיחה לעצמי השנה להשתהות על הפרטים, לעבוד על התחקיר, לחפש את המלה הנכונה במקום הנכון, לדייק, לשמור על כנות, לא לוותר לעצמי, לא להתעצל.

שנה טובה, שנה של כתיבה,

ארנה

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

2 תגובות כתיבת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: