אני שמחה להעלות השבוע את הסיפור החמישי בפרויקט "סיפור אחד בשבוע".
הפעם זהו סיפור שעושה רושם נורא פוליטי – יש בו עניין עם ביצי חופש, כלובים של לולים תעשייתיים, מחסומים – אבל בעצם הוא עסוק ביחסים ובכעס ובאלימות באהבה.
כן, זה סיפור רווי באלימות, אני חושבת.
כתבתי אותו לפני שמונה שנים ושכחתי ועכשיו קראתי שוב – מופתעת אבל מרותקת. אני לא יודעת מה הביא אותי לגעת באלימות האינטימית הזאת. במידה רבה בעצם, אני מעדיפה לא לדעת – כלומר, לא לפרק אותה לכדי הסבר ופרשנות.
הנה:
אודה על כל תגובה ומחשבה ושיתוף.
בברכת קריאה טובה,
ארנה
