סיפור אחד בשבוע 6

והפעם סיפורון קצרצר מרוב שפיפות. הנה:

 

אני יוצאת מהדירה עירומה 

מחזיקה ארנק בידי הימנית, יורדת במדרגות והולכת בדיזנגוף צפונה. בפינת בן גוריון אני
עוצרת בקיוסק וקונה ידיעות, מלבורו לייט, מצית, ודיאט קולה. אני תוחבת את העיתון מתחת
לבית-השחי, ומחזיקה את הקולה ואת הסיגריות ביד ימין ואת הארנק והמצית ביד שמאל.
אני ממשיכה ללכת, זקופה ונמרצת, במדרכה המזרחית. ליד החנות של טובה'לה אני עוצרת
ומסתכלת בחלון-הראווה. אני עוצרת גם לפני חנות נעליים ולפני חנות ריקה. אחר-כך אני
חולפת על פני שלוש חנויות ריקות וכבר לא עוצרת.
הרחוב הזה גוסס. הוא לא מתאושש. אין לו סיכוי.
בנמל תל-אביב אני יורדת לשפך הירקון ומתיישבת על שפת המים מתחת לגשר הרכבת
הישן והשבור. אני לא מריחה שפכים. אני מריחה ריח של ים, מלח ודגים. בגדה שממול אוסף
פועל ניקיון לכלוך בשקיות איזבל אדומות ומניח אותן על שביל אספלט. אני מציתה סיגריה
ושואפת. אני נשכבת על החול. את הראש אני מניחה על העיתון המגולגל. הרוח עוברת על
עורי החשוף. הזיעה מתנדפת. הכל בחוץ, הכל פתוח. אני נועצת מבט בשמים. אני לא
דואגת. אני לא כועסת. אני לא בורחת. אני לא כאן.

 
מתוך "פיקניק" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008, בעריכת דנה אולמרט

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

תגובה אחת כתיבת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: