החלטות של סופרת לשנה החדשה (לרצוח, לרצות)

עד לעת האחרונה, בכל פעם ששאלו אותי זרים מה אני עושה, עניתי כך: אני כותבת ומנחה כותבים. זו תשובה נכונה, זה בדיוק מה שאני עושה: אני כותבת – חיבורים, סיפורים, נובלות, קטעי יומן, ממוארים, פוסטים בבלוג (מעט מדי, לטעמי) –  ואני מנחה כותבים.

תשובה נכונה אבל לא תשובה טובה. משהו בה חסר. מסתתר. הרי אם באנגלית אומר "I’m a Writer", אתכוון למשהו קצת אחר. אתכוון לצורת הנקבה של הערך "סופר", שאותו מגדיר מילון אבן שושן כ"כותב דברי ספרות: משורר, מספר, מחזאי, מסאי וכדומה". כלומר, אתכוון לומר שאני: סופרת. כך ולא אחרת.

אני חושבת שלא סתם העדפתי עד היום לומר שאני כותבת במקום לומר שאני סופרת. החשש הזה, לנקוב בשם המפורש של העיסוק, מזכיר לי את הקושי לומר מלים אחרות. למשל, את הקושי לומר "אני לסבית". קל יותר לומר: "אני חיה עם בת זוג".

עלי להבהיר: מה שמשותף להגדרות "סופרת" ו"לסבית", מה שמשותף לקושי שלי לאמץ אותן לעצמי, אינו, ברגע זה בחיי, איזו בושה או ביישנות, ובטח שאינו צניעות. במידה רבה זהו עניין של מחויבות.  "לסבית" היא הגדרה מחייבת. יש בה הצהרה על תשוקה. היא מחייבת אותי, לכל הפחות, לרצות. זהו גם הסיפור של "סופרת". סופרת היא אחת שמתחייבת לרצות – לספר, לתאר, לבאר. זהו לב העניין: לרצות, להכיר ברצון, להניח אותו כמובן מאליו.תמר מיובש

"יחלוף עוד זמן רב, דומתני," כתבה וירג'יניה וולף בחיבורה "מקצועות לנשים", "עד שאישה תוכל לשבת ולכתוב ספר בלא למצוא רוח שעליה להרוג, סלע שעליו עליה להתנפץ". וולף מספרת שהיא עצמה נדרשה לעבור שני מכשולים אדירים כדי לכתוב; היה עליה להתמודד עם  "שתי ההרפתקאות" של חייה המקצועיים כסופרת. ראשית היה עליה "להרוג את המלאך שבבית", כהגדרתה. היה עליה לרצוח את אותה פרסונה נחמדה, זו שמסתירה את רצונותיה מפני הסביבה, זו שמבקשת להשביע רצונם של אחרים; זו הפרסונה המעקרת את היכולת לכתוב דבר מה בעל ערך. שנית, כדי לכתוב, היה על וולף, כדבריה: "לומר את האמת על התנסויותי אני כגוף" (בתרגומה של כרמית גיא). כלומר, היה עליה להכיר בתשוקה, ברצון, בצורך. וולף מתוודה כי אף שהצליחה אחרי מאבק מר להמית את המלאך שבבית,  לא הצליחה לומר את האמת על התנסויותיה כגוף. וכך אני מבינה את דבריה: היא לא הצליחה להצהיר על עצמה כישות משתוקקת, רוצה.

טוב, אלה ההחלטות שלי לשנה החדשה: להרוג סופית את המלאך שבבית, ולומר את האמת על התנסויותי אני כגוף. לצאת מהכוננית – סופרת מוצהרת.

והנה, בעת שאני כותבת את הדברים האלה, אני מעלעלת במילון ומגלה דבר-מה מעניין: מתברר ש"כותבת", לפי אבן שושן, לא זאת בלבד שאינה סופרת, אלא היא בסך הכל פרי מתקתק ודביק, חסר צורה וחן. בחיי. בין הערך "כוֹתבן" (לבלר או מומחה בכתיבה יפה, ביחוד בכתיבת ספרי תורה) לבין הערך "כּוּתח" (רוטב שהותקן מחלב חמוץ ומלח לתיבול מאכלות שונים) תמצאו את הערך "כותבת". מקורה אולי מארמית או ערבית, והיא מופיעה במשנה, בבא מציעא ז' ה'. הוראתה: תמר מיובש.

נ"ב בשנה החדשה, ממש בקרוב, יראה

20141228_110421

 

אור ספרי החמישי "לטפס על ההר או: איך לכתוב". מדריך כתיבה, שהוא חיבור על כתיבה ובן לוויה לכותבות ולכותבים, לסופרות ולסופרים. הוא יוצא בהוצאת "אחוזת בית" והעובדה הזאת משמחת אותי עד מאוד.

 

 

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

10 תגובות כתיבת תגובה

  1. שמחה בשמחתך על הספר ותודה ארנה שגאלת אותי מלהגדיר את עצמי כתמר מיובש. לפחות דבלה מלוחלחת…
    להתראות בקרוב – עדנה

  2. זה קצת מזכיר לי את התשובה שלי: ״אני כותב״ ולא ״אני עיתונאי״. ולא משנה כמה זמן עבר, ובטח עכשיו שאני כבר לא העיתונאי ההוא, גם אם בתכלס לא השתנה משהו מהותי. וכמו שיובל הראשון כתב: ספר חדש! כבר מחכה.

  3. לקרוא את הפוסט ולצפות לראות מה יתגשם ממנו, ופתאום להגיע לפסקה האחרונה – מתנה קרובה מהצפוי. הציפייה עוררה. בהצלחה!

  4. וואו ארנה, תראי איזה קטע: העובדה הזו שמשמחת אותך עד מאוד עושה לי בדיוק אותו הדבר 🙂
    מחכה לשמוע שיצא לאור ושתהיה באמת שנה טובה, שנת רצון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: