דרך שתי נקודות עוברים כל מיני קווים (מחשבות על מפות וכתיבה)

אני אוהבת מפות. ואני מוצאת באחרונה – בכתיבה ובעבודה עם כותבות וכותבים – שמפות הן כלי עזר חיוני לכתיבה.

אני אוהבת מפות אף שאני מתקשה מאוד לקרוא אותן. מפות תיירים, מפות של רכבות תחתיות, תרשימים של בניינים, מפות של המחוזות המוכרים והפשוטים ביותר – לעולם יגרמו לי לתעות, ללכת סחור סחור, להתרחק מהמקום שבו אני עומדת. למען האמת, אפילו את המפה של waze, זו שמופיעה על מסך הטלפון ומדברת אלי בבהירות עד לזרא, אפילו את המפה הזאת שכביכול רואה הכל דרך העיניים שלי, אפילו אותה אני מתקשה לקרוא ולא פעם הולכת בעקבותיה (שלא לומר בגללה) לאיבוד.

ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, אני אוהבת מפות.

הנה מפה שאני אוהבת במיוחד: "מבט על העולם מהשדרה התשיעית", שצייר סול סטיינברג ב-1975 והתפרסמה כשער של "הניו יורקר".

24_view_of_the_world

הסובייקטיביות הגמורה של המפה הזאת נהירה לי יותר מכל מפה שמתיימרת לייצג את המציאות. אני מזמינה כותבות וכותבים שאני מנחה לצייר את הגרסה שלהם של "מבט על העולם מהשדרה התשיעית". מבט על העולם מהבית, מהחדר, של כל אחד מאיתנו. תמיד מעניין לראות מה שעולה. הפרספקטיבה – על תעתועיה וגילוייה – מרגשת ומפתיעה בכל פעם מחדש.

בעת האחרונה אני שואבת השראה מרובה מקריאת ספרו של פיטר טורצ'י "מפות של הדמיון: הסופר כקרטוגרף".

maps of the imagination

טורצ'י סוקר את אמנות שרטוטט המפות, כדבר עצמו וכמטפורה לכתיבה. כל המפות סובייקטיביות. או לכל הפחות, אין מפה מדויקת. או לכל הפחות אפשר לדבר על מידת הדיוק של מפה רק ביחס לכוונות המוצהרות של המשרטט אותה. המפות הן תמיד השלכה של תמונת עולם כלשהי. ואנחנו, הכותבים, שעובדים עם מלים ולא עם ציורים, מסתובבים בעולמה של היצירה שלנו כמו תיירים, משוטטים, אוספים רשימות, מחפשים, תועים, לא יודעים בדיוק איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים. אבל בשלב מסוים, כשהדברים מתחילים להתבהר, אנחנו נעשים מדריכי תיירים: הרעיונות והתמונות והמחשבות שהוצפו מסתדרים, מתארגנים, בעזרתה של איזו מפה דמיונית שאנחנו משרטטים בעיני רוחנו, ואפשר לאט לאט להלך בה בתחושה הולכת ומתגברת של ביטחון שנמצא את דרכינו ושנוכל להוביל בה את הקוראים.

לפעמים אנחנו ממציאים אינספור תירוצים למה לא להמשיך לתעות, או לשרטט, את מפת היצירה שלנו. כפי שאפשר ללמוד מהתרשים הזה של גרנט סניידר. שאותו אני מביאה בעצם רק כדי להראות שמפות הן תת סוג של תרשימים – ביטויים גרפיים של תמונת עולם. גם תרשימים מהסוג הזה כלי עזר טוב לכותבים.

BtSLCTVCYAIIj7q

סופרים אחדים העניקו לנו הצצה לאופן שבו הם משתמשים בתרשימים ובמפות בתהליך העבודה על הכתיבה שלהם.  הנה, נבוקוב משרטט כאן את מסלולי ההליכה של סטיבן דדלוס וליאופולד בלום בדבלין של יוליסס, מאת ג'ויס [מצאתי את המפה כאן]

nabokovulysses

ג'יי.קיי רולינג נעזרה בטבלה הזאת בזמן העבודה על כתב היד של הארי פוטר ומסדר הפיניקס [כפי שמצאתי כאן]

rowling

ובאותו בלוג העלו את התרשים הזה, ששרטט ג'ק קרואק: "מעגל רוחני (או פסיכולוגי?) של עשר שנות אמריקאי שחלף כאן". הרשימות היו כלולות  בכתב היד של ספרו הראשון, The Town and the City.

kerouack

אפשר היה לטעות ולחשוב שעבודה עם מפות ותרשימים, טבלאות ודיאגרמות מנוגדת מעצם טבעה ורוחה למלאכת היצירה, שכולה מעוף על כנפי הדמיון והאסוציאציה. ואולם אני מגלה שמערכת יחסים טובה בין הכנפיים של הדמיון לבין הקווים של העיפרון מרחיבה את אופק האפשרויות של היצירה. לפעמים טוב לעצור ולנסות למקם את האיברים השונים של הגוף המדומין, ביחס מסוים אלה אל אלה, ולראות איך הוא נראה הגוף הזה, איך הוא הולך, איך הוא עומד, מה נפלט החוצה ממנו, מה נשאר בפנים.

אנחנו יכולים להשתמש במפות המנטליות שלנו  כדי להיזכר במה ששכחנו להביט בו. כדי לגלות קשרים בין נקודות שנראו נפרדות לגמרי. כדי למצוא דרכים חדשות להגיע ממקום למקום. כדי למסגר את העולם שאותו אנחנו מתארים, להכיל אותו, לשרטט את גבולותיו. כדי שנוכל להפסיק לחפש במחוזות אחרים. כדי לשים נקודה בסוף כתב היד.

מקור השראה לשימוש במפות ככלי לכתיבה אני מוצאת במפות הכתיבה של שון לוין, סופר לונדוני, שהיה פעם ישראלי. הנה אחת כזאת לדוגמה:

inspire_side2_grande

שון הוציא לאור מגוון מקסים ויפהפה של מפות, שהן בעצם מדריכי כתיבה ששולחים אותנו העירה – או אל מחוזות הבית או הלב – עם סל מלא בתרגילים מעודדי כתיבה, מעוררי חשק, מכוונים, מפרים. אפשר וכדאי להשיג ערכת מפות כזאת בחנות הספרים "המגדלור" ברחוב לבונטין 1 בתל אביב.

עוד מקור להשראה בשבילי היא המסאית רבקה סולניט, שכתבה לא מעט על שוטטות ועל הליכה לאיבוד. אחד הספרים האחרונים שלה הוא אטלס אישי, רב נקודות מבט, של העיר סן פרנסיסקו. הנה, מתוכו מפה אחת לדוגמה. מפת "השבטים" שמרכיבים את העיר הזאת:

Infinite_City_Tribes

אגב כך, בימים אלה אני מגלה את האפשרויות הגלומות בכלי My Maps של גוגל (בהשראת הבלוג הנהדר "פריזאית" של כנרת רוזנבלום, שמציעה לנו את מפת פריז שלה). הנה, ראו כאן למטה, מפת לונדון שלי, בתחילת העבודה עליה. סימנתי בינתיים שני בתים של וירג'יניה וולף ובית אחד שבו נולדה וגדלה אמי, אסתר. הימים היו ימי הבליץ – הפצצת חיל האוויר הגרמני על לונדון. אמא שלי גדלה לאור ההפצצות ובצלן. וירג'יניה וולף התאבדה על רקע אותה תפאורה (כפי שתיארתי בהרחבה במסה "אמא, בליץ!" שראתה אור בגיליון הראשון בעברית של כתב העת "גרנטה"). אני מנסה להכיר את לונדון, בכל מיני מובנים והיבטים, דרך המיפוי האישי שלי אותה. אני מסמנת גם, למשל, את המקום שבו אני אוהבת לשבת לקפה ומשקה ג'ינג'ר חריף, בקפה של חנות הספרים הוותיקה והגדולה פויילס, בביקורים הקצרים שלי בעיר.

ורק התחלתי.

שרטוט המפות של הכתיבה הוא כל העת פרויקט בעבודה, בהיכרות, בלמידה.

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

6 תגובות כתיבת תגובה

  1. הי ארנה, מה שלומך?
    אני לא יודעת אם את מכירה את המפה המצחיקה שמיירה קלמן פותחת בה כל הרצאה שלה
    ומציגה איך אמא שלה משרטטת את המפה של ארה"ב – לפי הרגש.
    אפשר למצוא אותה גם בשיחה איתה כאן –
    http://www.portraitsincreativity.com/maira-kalman

    בכלל, מעניין להקשיב לה, כתוספת לדברים היפים שאת כותבת, על יצירתיות, שוטטות ומקורות השראה.
    מיירה קלמן היא משוטטת ותיקה…

    ופעם, מי יודע, אולי נעשה שתינו ספר על שוטטות,
    את תכתבי ותתרגמי ואני אאייר:)

  2. רשימה נהדרת וכלכך רלבנטית למה שאני עוסקת בו בימים אלו:
    קביעת גריד לספר קומיקס, התעקשות על כתיבת רשימות (קצרות, כמעט טכניות) כבסיס לעבודה יצירתית, תרגיל איור מפה אישית שנתתי רק השבוע בסדנא שאני מעבירה ועוד ועוד.

    תודה 🙂

  3. וזה קצת מסביב, אבל – דואן מייקלס. דברים שרואים מכאן לא רואים משם, מהסיקואנסים שלו (רצף סצינות היוצר, בזמן ו.או מקום, יחידה סיפורית אחת)
    כשהכרתי אותו לראשונה, בשנות ה-80', מצאתי אצלו הרבה מפות אלגוריות מרחיבות נפש

  4. ארנה, מפות הן תחום אלגורי נפלא מאין כמותו.
    זה התחיל, אצלי, בשיטוט אחרי תוואי דמיוני עם האצבע המורה על מפת השולחן במטבח. המפה הכי טרוויאלית היא זו, משובצת באדום לבן, מבד כותנה, כזו:

    מפות (טקסטיל או נייר או קלף או ורטואליות וכולי) הן כמו מיפוי כלי הדם – ההסתעפויות, הטריוויאליו של הצורך שלנו בהן (להבדיל מהביטוי "איבד את הצפון", למשל), היות המפה בת לוויה שלנו, האלגוריה.

    תודה על ההפניות שצרפת. כיף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: