איך להגיע אל הקוראים?

רשימותיה של סופרת, שמוציאה את ספרה לאור

מאת ארנה קזין

  1. 4 במרץ 2021

אני חושבת לשתף אתכם במחשבות לא לגמרי ספרותיות על אודות העבודה כסופרת. מחשבות מסוג של חשבונאות. אשתדל להיות כנה ובהירה כמה שיותר.

בימים אלה אני עמלה על הוצאה לאור של ספרי השמיני, "איך להיות ושאלות אחרות". אני עושה את זה הפעם לבד – בעזרת האתר של הדסטארט ובסיוע חנות הספרים המגדלור; עם עורכת  ומעצב מצוינים, צפי סער ודוד בן הרא"ש  – אבל לבד. כלומר בלי הגב של הוצאה לאור ממוסדת, מנוסה, בעלת שם.

הנה שאלה שמעסיקה אותי מעת לעת, ושהביאה אותי איכשהו אל ההרפתקה של מו"לות עצמאית: סופרת מצליחה – כמה עותקים זה? ואיך מודדים הצלחה בביקורות, טובות או פחות? והאם יש מדד אחר שאפשר להביא בחשבון?

אני מנסה לערוך את החשבון. מאז ראה אור ספרי הראשון, "במרחק הליכה", בשנת 2004 בהוצאת בבל, ועד לספרי השביעי והאחרון, "פולשת", שראה אור בשנת 2017 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, כתבו על הכתיבה שלי כמה וכמה דברי שבח, וגם כמה ביקורות שכיבדו ושוחחו עם היצירות והעלו שאלות ביקורתיות ומאתגרות שלמדתי מהן – ממבקרים ומבקרות שאני מעריכה את דעתן ודעתם ובהם דרור בורשטיין, עמרי הרצוג, תמר מרין, יוני לבנה, אילן שיינפלד, ציפה קמפינסקי, בילי מוסקונה לרמן, שירה סתיו ומיטל שרון, אם להזכיר אחדים. קיבלתי את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בגיליון "מאזניים" באחרונה ציטטה אותי העורכת, מיכל חירותי, וכינתה אותי "כהנת המסה האישית" (אני מניחה שהיא התייחסה גם לעבודתי כמנחת כתיבה בסוגת המסה האישית). כל אלה היו שיאים בעבודתי הספרותית מבחינת ההכרה – רגעים של שביעות רצון וגאווה גדולה. קיבלתי מכל אלה – ובכלל זה גם מתגובות וביקורות שהתווכחו עם הספרים ומחו וכעסו – איזו גושפנקא; בבחינת: כתבו עלי ביקורת, משמע אני קיימת.

אבל אז באים נתוני המכירות ואלה – מאכזבים, בלשון המעטה (לא מאכזבים אבסולוטית אלא ביחס לציפיות). מ"אפס עד 12" שראה אור ב-2012, נמכרו 900 עותקים. כ-400 נשארו במחסנים. מ"במרחק הליכה", שראה אור ב-2004, ראו אור במשך 17 שנים לא יותר מ-1,827 עותקים. מ"על הנוחות" רק מעט יותר. מ"גוזל", הנובלה הבלשית שלי, שהיתה במשך כמה שבועות ברשימת רבי המכר של החנויות העצמאיות, נמכרו 1,300 עותקים, 500 שוכבים במחסן. הספר שנקנה יותר מכולם הוא מדריך הכתיבה שלי, "לטפס על ההר, או: איך לכתוב" – 2,747 עותקים עד היום – דווקא זה שחשבתי שלא יגיע רחוק כי הוא רק מתאים לאנשים כותבים. האם זה אומר משהו לחיוב על המו"לית שלו, שרי גוטמן? כך או כך, מכולם כשלה כישלון חרוץ במיוחד הנובלה הבלשית "פולשת", שנמכרו ממנה לא יותר מ-800 עותקים. וזה אמור היה להיות ספר טיסה כיפי!

אני שואלת ותוהה על הצלחה כי לפעמים עולה ייאוש. לפעמים יש כמיהה נכזבת להצליח כמו סופרים שמוכרים רבבת עותקים. כאלה שמתרגמים את ספריהם לשפות אחרות. שכותבים עליהם ב"ניו יורק טיימס". ביני וביני אני מנסה להצדיק לעצמי את המגבלה: טוב, זה בגלל העובדה שאין בספרים שלי כמעט צבא ושואה ופיגועים ודתיים וחילוניים. או: טוב, זו העובדה שיש בהם הרבה לסביות. אבל ביני וביני אני גם יודעת שאלה הצדקות מטופשות. בין הסופרים המצליחים נמנות סופרות שאני מעריכה אותן עד מאוד, ואין אלא מקוריוּת והשראה בכתיבתן. יעל נאמן למשל. יערה שחורי. אם רק אזכיר שתיים.

לפני כמה שנים היתה לי התגלות קטנה בעניין זה. זה היה בהצגת תיאטרון בובות "מהודו ועד סוס" של מיטל רז וקרן דמבינסקי. זו היתה אחת ההצגות – היצירות האמנותיות – המבריקות, מצחיקות, מושקעות, מעוררות השראה שראיתי. פלא של כישרון וחדווה. יצירה מענגת מתחילתה ועד סופה. ובקהל ישבנו רק שתי בנותי ואני, ועוד אמא אחת ושני ילדיה. וזהו. קהל של שישה. איכשהו לא הצליחו למכור כרטיסים רבים יותר. חוויה דומה היתה לי באחת ההצגות המעולות של קבוצת התיאטרון של רות קנר. 30 אנשים בקהל. וההצגה – מופתית. פתאום הבנתי, חשבתי, שאיכשהו אפשר לעשות דברים טובים גם אם רק מעטים נחשפים אליהם. שאולי אני צריכה להסתפק בבניית קהל קוראים קטן ושאלה יהיו חיי ההוצאה לאור שלי. בחוג קוראים קטן ונאמן. ושיש בזה ערך. אעבוד במאמץ ובהתמדה על הספרים, שיהיו טובים ככל שאצליח. יקראו המעטים והטובים שיקראו. לפעמים אני ממש מאמינה בזה ושמחה. למשל, עכשיו. כשאני מוציאה את ספרי החדש לבד. אני מתכוונת להדפיס מהדורה של 500 עותקים ולהתגאות בכל אחד שיימכר. ובכל קוראת וקורא שיכתבו לי. אדחיק לזמן מה את כל שאיפות הגדלות החורגות הרבה מעבר לכמות הזאת.

כששואלות אותי כותבות, שאת כתיבתן אני מלווה: מה לעשות בשלב הבא, כשיש כתב יד ביד, איך להביא לפרסומו? אני תמיד אומרת שהיום האפשרויות מגוונות ומאתגרות מאי פעם. ושלא חייבים בהוצאת ספרים ממוסדת. שאפשר גם לבד (עם עורכת ומגיהה ומעצבת אבל לבד). הבטחתי לעצמי להתנסות בכך לפחות פעם אחת כדי לראות אם זו עצה טובה. עוד אדווח!

בפרק הבא: כמה עולה להוציא לאור ספר לבד

טיותת הכריכה בעיצוב דוד בן הרא"ש

אל נא תהססו להזמין עותק מאיך להיות ושאלות אחרות מהדף של הספר בהדסטארט

https://headstart.co.il/project/62860

6 תגובות בנושא “איך להגיע אל הקוראים?

  1. את השראה גדולה ארנה. תודה על הכנות שבה את תמיד מניחה את הדברים, פשוט כפי שהם.
    לאחרונה הוצאתי את הספר "יחסים פקוחים" בהדסטארט, אותו כתבתי יחד עם זהר כרמי, ואף שהספר הצליח במהדורה הדיגיטלית שלו להיות ברשימת רבי המכר במשך ארבעה שבועות (את המהדורה המודפסת אנחנו מוכרות לבד כך שהיא לא נספרת באף רשימה), בכל זאת המספרים קטנים כל כך כפי שאת מתארת אותם… הפוסט שלך מחזיר לפרופורציות, ובעיקר מחזיר אותי הביתה לעצמי, לידיעה שעשנו הכי טוב שאני יכולות כדי לכתוב ספר חשוב וראוי (בעיני), והשאר כבר לא שייך לי.
    תודה!

  2. בהצלחה! 🙂
    קראתי לפחות 2 ספרים שלך – בהקשר של מינימליזם/קונסומוריזם – נושא שמעניין אותי, ומאוד מאוד נהנתי מהם ("במרחק הליכה", "על הנוחות").
    ממש אהבתי אותם והם חלק גאה מאוד ונוכח בסיפרייה המצומצמת שלי.
    ספרים מצויינים.
    ומהם גם הגעתי לבלוג ולכתיבה הכל כך נהדרת שלך.
    "דין פרוטה כדין מאה"?…

  3. ארנה יקרה,
    כרגיל כל כך כיף לקרוא אותך. מיד מרגישים בבית עם קריאת המילים.
    מין שיח פתוח ומתמשך( למי שקורא אותך באופן קבוע).
    שאלות ה"איך לחיות" שאת כותבת אותן הן תמיד רלוונטיות וכנות.
    תודה על זה שאת מגדלור לכתיבה.
    לפעמים אני צריכה תזכורת לכתיבה על הדברים החשובים באמת, על החיים.
    בימים אלו אני בתהליך של כתיבת ספר ואחרי שנים בהן דשדשתי , אני מרגישה שאני
    מתקדמת בכיוון הנכון.
    תודה,
    ענבל

להגיב על ליאת לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s