מזל טוב! מחרתיים תהיי בת 59. את נכנסת לשנתך השישים; זו הזדמנות טובה להביט על החיים שלך עד כה. סוגה הולמת: הממואר. האתגר: כתבי ממואר בן 59 מלים. זכרי שממואר טוב לא רק מספר, אלא גם מברר. לא רק אומר מה היה אלא שואל דבר מה על מה שהיה. מה את רוצה לדעת על החיים שלך עד כה? בהצלחה!
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון ראשון – חרטה
על מה אתחרט? לא על שאמרתי לר', "מצטערת, את מהממת אבל אני לא לסבית". לא על צ'סטרפילד בלי פילטר [כמעט 15 שנים?] למרות השיעול שלא פוסק [כמעט עשר שנים?]! לא על ויסקי ובירה כל יום. לא על הפעם שדיוויד לנדאו הציע שאהיה כתבת בלונדון ואמרתי שאני צריכה להישאר. לא על הפחד. איך אפשר להתחרט, בלי עין הרע, על הפחד?
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון שני – מה [לא] השתנה
לא, אתם לא מבינים אותי. אני לא כמוכם. אני לא חושבת ככה. זה לא מה שאני מתכוונת.
כך היה כל השנים. ועכשיו אני חושבת שהחוויה היסודית הזאת נעה בשני כיוונים: לא מבינים אותי ולכן אתבדל, אתכנס, אתבונן, אתרחק; ובה בעת, לא מבינים אותי ולכן אבהיר, אתקרב, אראה את הדברים בעיניכם, אפשט, אסנן מתוכי את חלקיקי הלא-מובן שהם האני שהייתה.
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון שלישי – המורים
מה הייתי עושה, מי הייתי, בלי "אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם", בלי "המיתוס של סיזיפוס", בלי "המין השני", בלי "חדר משלך" ו"שלוש גיניאות", בלי "המצב האנושי", בלי "תולדות המיניות", בלי "כלכלה בגרוש", בלי "הטרוסקסואליות כפויה והרצף הלסבי", בלי Wanderlust? מי הייתי בלי "אלן"? אני לא יכולה לחשוב על עצמי אלא כמי שטעמה מהרעיונות-כחלבונים האלה ועיכלה אותם ובנתה מהם את התאים שלה.
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון רביעי – הדברים שלי
פעם מזמן החפצים שלי היו: כדור-יד. מגיני ברכיים. נעלי ספורט. נעלי פלטפורמה. מסקרה. ביפר. פנקס דפים צהובים.
בגרתי, והיו אלה: מחברת מולסקין בכריכה רכה. או קשה. תיק של פרייטאג. עט פארקר. בירקנשטוק. ספרים של מסות וממוארים והגות. משאף. כוס ויסקי. כוס בירה. כוס יין. כוסית גראפה. הניו יורקר. לפטופ. שעון יד שמיכל קנתה לי ביפאן. קיסמים. טלפון חכם. מצלמה.
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון חמישי – מקומות
השדה העזוב מאחורי הבית ברמת-חן. סיגריה גנובה בחצר. הטיול הארוך עם הכלבות, לברדוריות טובות לב, לפארק הלאומי. הפחד מהכלבים של השכנים. החדר בדירה הגבוהה בשלמה המלך. הכוך בנווה-צדק. הדירה רחבת הידיים ברחוב הרב קוק. החור בירושלים שברחתי ממנו אחרי שלושה חודשים. האבק שאי-אפשר למחות בדירה ברחוב הקישון. המרפסת השמשית באוליפנט עם מיכל ונעמי ויעלי. הדירה היפה, המוצלת, בבלפור, איתן.
59 השנים הראשונות – ממואר ב-59 מלים – ניסיון שישי – המקום בהא הידיעה
געגועים ללונדון: הנה קו שנמתח מרגע הלידה בפייזלי שבסקוטלנד, ועד עכשיו. געגועים לעיר שלא ממש הייתי בה. אמא שלי נולדה בה, להורים שברחו מברלין ערב הבליץ; וגדלה בה, והופגזה בה, ולמדה בה להיות לבד. משהו מזה עבר אלי, בהתחלה לרמת גן, ואחר כך לתל אביב. געגועים לעיר עתיקה של כיכרות, וביטר, ופארקים, וחנויות ספרים ועבר של מגיפה ושריפה וחורבן.
