בשבחן של עונות המעבר. או: אצל מי כדאי להוציא ספר לאור

 לפני ימים אחדים הצטננתי, מרוב הקור, היה רצף של ימים גשומים וקודרים, וכבר הכנסנו בראשית אפריל את המעילים לארון, ולא התלבשתי חם מספיק. התקררתי ממש. האסטמה התעוררה כמו בחורף; קושי לנשום ושיעול טורדני. עכשיו חם, ויבש, 32 מעלות. והגוף שלי מנסה להתאים את עצמו, בקושי: האף נסתם, הראש קצת כואב. אבל  אני חושבת על כמה שאני אוהבת עונות מעבר.

לא מעט קני ציפורים פעילים זכיתי לראות בימים אחרונים – זוג עורבים נושאים במקוריהם זרדים מרשימים בגודלם, מרפדים קן רחב-ידיים על צמרת אזדרכת ליד הבית, ירגזים עסוקים בקופסת קינון בחצר של חברה, וגם בולבולים יוצאים ונכנסים מן המחסה שהרכיבו על עץ לימון בסביבה. עוד לא זכיתי לראות גוזלים במעופם הראשון, אבל אני יודעת עכשיו, אני ערה עכשיו לכך, שהדברים האלה קורים מסביבי – גוזלים בוקעים, הוריהם מאכילים אותם, והם יוצאים אל חיים חדשים, חיים חסרי בית, בתנועה מתמדת, חיים של חופש והישרדות.

זהו האביב, עונת המעבר שכולה התעוררות, ואני בכלל אשה של סתיו, נולדתי בסתיו, ואני תמיד מרגישה בסתיו שאני חוזרת הביתה, כשהקיץ מתעמעם מעט והחורף עדיין לא נכנס בכל הכוח, ואפשר להתחיל להתכנס ולהתהרהר וללבוש ז'קט מעל חולצה קצרה.

עכשיו אני חושבת על עונות מעבר בכל מיני הקשרים. למשל, עונת המעבר של הפוריות הנשית – אני כמעט בת 46 ועוד מעט תבוא המנפאוזה. על כך בטח אכתוב לא מעט בעתיד. או עונת המעבר של המשפחה הגרעינית – הנה, לפני רגע הרגשנו חריגות, עם המשפחה הנשית שלנו, הלא-סטרייטית שלנו, וכבר מסביבנו מגוון אדיר כל כך של משפחות חדשות, בהרכבים שונים ומיוחדים, עד שכבר ברור  שהגענו לסוף עידן המשפחה הגרעינית, עידן שנמשך כמאה ומשהו שנים לכל היותר. כבר לא צריך למדוד את עצמנו ביחס אל המשפחה הגרעינית, כבר אי אפשר, כי אנחנו נכנסים ונכנסות לעונה חדשה של משפחות, וכמה מרגש להיות ברגעי המעבר האלה, שבהם דבר אינו עוד מובן מאליו.

איכשהו כל זה היה כדי לומר שאני חושבת באחרונה על עונת המעבר של ההוצאה לאור – עונת מעבר שאנחנו נמצאים כעת בעיצומה. איפה כדאי להוציא ספר לאור? מי מוציא ספר לאור? מי מממן את הוצאת הספר? מהי הוצאה לאור מכובדת? מה דרוש כדי שכתב יד יראה אור במיטבו? אני מתחילה להשתכנע שהתשובות על השאלות האלה אינן ברורות עוד מאליהן.

אנחנו יוצאות ויוצאים בימים אלה בצעדים מהוססים מעידן ההוצאה לאור שבו ספר הנושא לוגו של עם עובד או הוצאת הקיבוץ המאוחד או כרמל הוא בהכרח טוב יותר – מוקפד יותר בעריכה, בהגהה, בדפוס – מספר שרואה אור בהוצאה עצמית. נגמרה זה לא כבר העונה שבה ספר שרואה אור בהוצאה ממוסדת יצא בהכרח במימון ההוצאה [כפי שאפשר ללמוד בין השאר מהכתבה הזאת, במוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, שנכתבה באחרונה אבל ברוח העידן הקודם: http://korebasfarim.files.wordpress.com/2013/03/ydt_2013_03_22_214.pdf]

בעונת המעבר של המו"לות בישראל, הרבה משתנה: האופן שבו אנחנו חושבים על  תמלוגים (10 אחוז בהוצאה ממוסדת או 70 אחוז בהוצאה עצמית), על שיווק (מבצעים לרבי מכר ברשתות השיווק, השקות, פרסום ברדיו, או מיילים, בלוגים, קשר עם חנויות עצמאיות ועוד רעיונות שעדיין לא הגינו); ומשתנה גם האופן שבו אנחנו חושבים על העבודה הכרוכה בהוצאה לאור. העיקר – שכל כתב יד זקוק לעריכה באיכות גבוהה – נשאר בעינו במידה רבה. עכשיו השאלה היא מי עורך ומי משלם על העריכה, וכמה, ומי משיג את הכסף. משיחות עם מו"לים אני לומדת שהוצאה לאור ברמה גבוהה של ספר בגודל ממוצע תעלה בין 22 אלף שקל ל-30 אלף שקל. המחיר כולל עריכה ועריכת לשון ודפוס וגם יחסי ציבור ושיווק. זה לא כבר הזמינו ממני יצירה בהוצאה לאור קטנה ומכובדת ורק ציינו שיהיה עלי לצרף לכתב היד צ'ק על סך 26 אלף שקלים.

לי  אין 26 אלף שקלים, וברוח העידן הקודם ההצעה נראתה לי לרגע מופרכת מיסודה, אבל בעצם אנחנו בעונת מעבר, וצריך לחשוב אחרת על הדברים, לפתוח את המחשבה. כי אם אני רוצה לעבוד עם העורכת שפנתה אלי, כי אני מעריכה אותה כעורכת, אולי כדאי להתאמץ ולהשיג את הכסף הזה בדרכים מקוריות? אולי כל החידושים בתחום גיוס הכסף מחברים, מהקהילה, באתרים כמו http://www.headstart.co.il/, טובים גם להוצאה לאור של יצירות ספרותיות? הרי כשאליוט – שרון בן עזר – הוציאה לאור באחרונה את האלבום הנפלא שלה [http://e.walla.co.il/?w=/202/2627018], יצירה פואטית ופוליטית יוצאת מן הכלל, היא עשתה זאת בהוצאה עצמית, ובסיוע תמיכה של הציבור. הדבר אינו פוגם כהוא זה בערך היצירה שלה. אפשר אפילו לומר: להיפך. ולמה שלא נחשוב כך גם על ספרים?

ומה עם פטרונים? מדוע שלא נרחיב ונעורר ונעמיק את שיטת הפטרנות האמנותית ונמצא פטרונים ליצירות אמנות שבכתב? אנשים בעלי הון שבשבילם 26 אלף שקלים אינם הוצאה גדולה, והם יכולים לתמוך בהוצאה לאור של כתב יד באיכות גבוהה, ולזכות באזכור בכריכה הפנימית ולתמוך באמנות? למה לסמוך רק על שולחנן של קרנות ממוסדות? ולמה לחכות עד שבהוצאה הממוסדת יתפסו אומץ ויוציאו לאור יצירה שלא בהכרח, לא בטוח, תגיע לשולחן המבצעים בצומת ובסטימצקי ובכל זאת יש בה ערך רב?

אני אוהבת עונות מעבר בכלל ואת עונת המעבר של המו"לות בפרט. ואני מתרגשת לקראת מגוון האפשרויות שעומדות לפני ככותבת שמבקשת שספריה יגיעו לידיהם של קוראים. ממילא מעטים קנו וקראו את ספרי שיצאו בהוצאות של העידן הישן (בבל והוצאת הקיבוץ המאוחד). עכשיו הגיעה העונה של הניסיונות. ורק צריך לכתוב.

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

3 תגובות כתיבת תגובה

  1. עוד מחשבה:

    ציינת ארבעה מרכיבי עלות מרכזיים:
    1. עריכה
    2. עריכה לשונית
    3. דפוס
    4. יח"צ

    מהסוף להתחלה:

    יחסי ציבור: תודה, אבל לא תודה.

    דפוס: קוראים אלקטרונים (קינדל ודומיהם) – עלות 0. בארצות שונות זה כבר תפס חזק, בישראל עוד פחות, אבל בגלל אינטרסים של ההוצאות הגדולות.
    הדפסה מקובץ (בלי גלופה) – לא זול, אבל משתפר. גם חוסך את כל עלויות ההפצה.

    לעניין המרכזי: עורכים, מעמדים, מעצבים
    למה שלא יעבדו גם הם בשביל שיעור מהתמלוגים, כמו הסופרים עצמם? סופר טוב יודע להעריך את העבודה של עורך טוב ואת החשיבות של עיצוב נאה, וידאג לכך שאלו ירצו לעבוד איתו גם אם אין לו את המצלצלים ביד. אלו, מצידם, גם בעלי חוש ריח מפותח לכישרון. קצת כמו עובדי הייטק שנכנסים לעבודה בחברת סטארט-אפ: מה שחשוב זה המניות והאופציות. כל זה לא מבטל כמובן את הצורך בשכר בסיס, אבל נראה שזאת גם דרך ראויה לתת הכרה לחשיבות של עובדים נוספים בתהליך היצירה.

    המסקנה של כל זה היא לא שהוצאות הספרים יכולות לצמצם עלויות, אלא שהוצאות הספרים עצמן יכולות להצטמצם. כמו חברות התקליטים, התפקיד שלהן משתנה יחד עם הטכנולוגיה והכלכלה של השוק שאותה הטכנולוגיה מכתיבה. זה כמובן כבר נושא אחר, אבל נראה שהתפקיד של ההוצאות הקטנות יהיה כמו של אמרגנים: לדאוג לשדך את הפילנטרופ לסופר לעורך למעצב למבקר.

    (הפילנטרופ, בין אם פרטי ובין אם ציבורי/ממשלתי, לא ייצא מהתמונה כל עוד יש צורך בשכר בסיס. שוק הקוראים בעברית כל כך קטן שלעולם לא יהיה מדובר בעסק עם קיום עצמאי)

    • ארנה תודה. נדמה לי שהסרטון מעורר ההשראה הזה ביוטיוב יעניין אותך. אמנדה פאלמר היא יוצרת פמיניסטית מדהימה, ומעבר לכך המסר שלה לגבי מוסיקה יכול להיות תקף גם לגבי הספרות. הוא הביא אותי לחשוב על קמפיין בהדסטארט, וראיתי שגם את מציינת את האפשרות הזו….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: