איך מצליחים להרחיב את מעגלי הקריאה וההשפעה?

מחשבה קטנה אחרי עשרים שנה של כתיבת ספרים ופרסומם לקראת הוצאה לאור של ספר חדש

בקרוב מאוד יראה אור הספר העשירי שלי (בעריכת צפי סער, בעיצוב דודי בן הרא"ש). הוא נקרא "איך להישאר" ויש בו אסופה של מסות שכתבתי מאז שעלתה לשלטון ממשלת הימין הקיצוני בנובמבר 2022. המסות נכתבו מתוך מצוקה, מתוך מאמץ להבין, מתוך ניסיון לברר לעצמי איך להיות בעת הנוראה הזאת – לעזוב? להישאר ולהיאבק? איך להישאר? איך להיאבק? לְמה לקוות? וכן, ניסיתי לחשוב: נניח שאנחנו רוצים שהשלטון ותומכיו יעשו הכל כדי להחזיר את החטופים, להפסיק את המלחמה, לחתור לחיים של הסכמה ושלום – איך נצליח להשפיע?

יתרה מזאת, המסות נכתבו מתוך רצון להעביר לקוראות ולקוראים רעיונות ששאבתי מארון הספרים הפמיניסטי; בניסיון להראות את חלקה של הפטריארכיה ואת חלקו של הפונדמנטליזם בקריסתה של המדינה, ובאסון המלחמה. הנה, בלי בושה, יש לי שאיפה: אני רוצה לצרף כמה שיותר גברים ונשים לפרויקט פירוק הפטריארכיה והחלשת הפונדמנטליזם. האם אצליח להעביר את הרעיונות והמחשבות האלה אל מי שלא חושב כמוני מלכתחילה?

עד עכשיו הספרים שלי הגיעו לעיניהם של קוראות טובות וקוראים טובים מאוד, מעולות ומעולים ממש, אבל לא רבים. אני כותבת פה בכנות, וגם במבוכה, שאני רוצה להצליח פעם אחת, עם הספר האחד הזה, "איך להישאר", להגיע לקוראים רבים מאוד. האם מותר וסביר לשאוף שיקנו ויקראו אותו לפחות 5,000 קוראות וקוראים (כמספר ה"חברים" שלי בפייסבוק)? האם יש סיכוי להגיע ליותר מזה?

לקראת פרסומו של הספר העשירי חזרתי ובדקתי כמה עותקים מספרי הגיעו לקוראים עד היום. ספרי הראשון, "במרחק הליכה – חיבור על תרבות הצריכה", ראה אור לפני עשרים שנה בדיוק בהוצאת בבל ומרכז השל לחשיבה סביבתית. אני יודעת שהחיבור השפיע פה ושם, כלומר: ציטטו ממנו במאמרים ובספרים, למדו אותו בקורסים ובשיעורים, וארבעה-חמישה אנשים שאני לא מכירה סיפרו לי שהם חשבו אחרת על החיים שלהם בעקבותיו. אבל בעשרים שנים תמימות נמכרו ממנו לא יותר מ-1,830 עותקים [לפי נתוני "משכל, הוצאה לאור והפקה בע"מ"]. זה כבר אזלו העותקים במחסני ההוצאה, והעבירו אלי מ"בבל" את הזכויות ואני יכולה להוציא אותו לאור שוב בעצמי אבל אני רוצה להוסיף הקדמה מעודכנת ולא מוצאת לזה זמן או כוחות. אפשר בינתיים לקרוא את "במרחק הליכה" כאן, בפורמט פידיאף.

הנה עוד נתונים שאספתי ואני בוחרת לשתף: בהוצאת הקיבוץ המאוחד ראו אור עד היום ארבעה ספרים. מ"פיקניק", אסופה של סיפורים קצרים בעריכת דנה אולמרט – שדרור בורשטיין כתב עליו ב"הארץ" ש"יש בו כמה סיפורים מעולים ואחד נפלא ממש", ונסים קלדרון כתב במקום אחר ש"קובץ הסיפורים שלה 'פיקניק' היה בעיני מועמד טוב לספר העברי הטוב ביותר שרבים לא קראו בשנים האחרונות", נמכרו רק בין כ-700 לבין כ-800 עותקים (בהוצאה יש רק נתונים מ-2008 והספר ראה אור ב-2006; נשארו במחסן 385 עותקים). מ"אפס עד 12", יומן שנת ההורות הראשונה שלי, נמכרו 1038 עותקים, כולל כמאה עותקים שקניתי בעצמי. מהנובלה הבלשית "גוזל" נמכרו 1,431 עותקים ומהנובלה הבלשית "פולשת" 907 עותקים. מ"על הנוחות" שראה אור בבל ב-2008, נמכרו עד היום 2,072 עותקים. מ"לטפס על ההר, או: איך לכתוב", שראה אור בהוצאת אחוזת בית, והוא מדריך כתיבה ומסה על כתיבה, נמכרו הכי הרבה עותקים מכל ספרי עד היום: 3,089 עותקים. משני הספרים שהוצאתי לבד בהוצאת אוליפנט, "איך להיות ושאלות אחרות", ו"איך להתנגד" נמכרו בהתאמה כ-1,300 וכאלפיים עותקים.

וכך, אני נתקלת שוב ושוב בהבנה שהוצאה לאור של ספר אינה בהכרח הדרך הטובה ביותר להגיע לקוראים. לדוגמה: בספרי החדש אכלול את המסה "לתקן את אלוהים" שראתה אור לראשונה בכתב העת "הזמן הזה" של מכון ון ליר (בעריכת עפרי אילני ועמית לין).  ביררתי ואמרו לי שעד היום המסה נצפתה 32 אלף פעם על ידי כ-14,200 איש. המסה שלי "יותר משלוש גיניאות", שראתה אור לראשונה בכתב העת "גרנטה", נצפתה עד היום 3,763 פעמים על ידי 2,193 משתמשים ייחודיים. למה בכלל להמשיך להדפיס ספרים אם אני רוצה להגיע לקוראים?

ובכל זאת, הנני, בעיצומה של עבודה על הספר – דרוכה ומקווה. עוברת על תיקוני העריכה. בוחרת כריכה מתוך הסקיצות שהמעצב שלח לי. וחושבת עכשיו מה לעשות אחרת כדי שיופץ ברבים. לפי כל העצות שקיבלתי אני מתרשמת שאין טעם לעבוד עם מפיץ שישווק לרשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים". איכשהו זה לא משתלם. ממילא, אומרים לי שהשוק היחיד שממש מצליח היום הוא הספרות הרומנטית והאירוטית לנשים. וממילא אני רוצה להמשיך לעבוד רק עם חנויות הספרים העצמאיות. מספרים לי שמכירה ישירה היא אפשרות נוספת. אולי להיכנס לקבוצות של קוראים. אולי ליצור קשר עם ארגונים שיקנו לעובדים? לחברים? ברגע שהספר יהיה מוכן אני מתכוונת לברר את כל האפיקים האלה. אאלץ לצאת מגדרי. ואם יהיה מה לכתוב עליו הביתה, אעיד על ההתנסות ואשתף כאן.