סיפור אחד בשבוע – יוצאת לדרך

 

איך לקרוא לזה: מבצע? פרויקט? משימה? עדיין לא מצאתי את התווית ההולמת.

אבל הנה העניין, ובשבילי הוא חגיגי: בכוונתי להעלות כאן בבלוג בשנה הקרובה, החל בשבוע הספר 2014, סיפור אחד משלי בכל שבוע.

במחצית הראשונה של השנה יהיו אלה סיפורים מתוך ספרי "פיקניק". במחצית השנייה של השנה יהיו אלה סיפורים חדשים, שברגע זה עדיין לא הושלמה כתיבתם; אעלה סיפורים חדשים ככל שאלה ייכתבו. וחשוב: אעלה אך ורק סיפורים שיעברו עריכה.

"פיקניק", אסופת סיפורים קצרים, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2006, בעריכת דנה אולמרט. הספר זכה לשמחתי הרבה לכמה ביקורות מצוינות ומחממות לב.

ראובן מירן כתב: "הקריאה המענגת והצורבת בקובץ הסיפורים הקצרצרים, האמינים והאינטליגנטיים הזה, כמעט שלא מסגירה את העובדה שמדובר בספר הפרוזה הראשון של המחברת, אבל הספר הבוגר והחודר, שנובע מעומק הבטן, הוא תעודת הלידה הספרותית שלה".

דרור בורשטיין כתב: "…אפשר להציע את 'במרחק הליכה' כמעין מבוא או רקע תרבותי לספר הסיפורים החדש של קזין, הכולל 25 סיפורים, שיש בהם כמה מעולים, ואחד מהם, שאזכיר בהמשך, נפלא ממש".

ונסים קלדרון כתב: "קובץ הסיפורים של ארנה קזין 'פיקניק' היה בעיני מועמד טוב לספר העברי הטוב ביותר שרבים לא קראו בשנים האחרונות".

אכן, רבים לא קראו. ביקשתי זה לא כבר מאנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד את סיכום המכירות של הספר בשמונה השנים מאז ראה אור ותשובתם: 776 עותקים. יש במלאי עוד אלף ומשהו. דו"ח התמלוגים, אגב, מראה תמונה עגומה עוד יותר.

זהו אם כן לב העניין: עלה בי החשק שרבים יותר יקראו את הסיפורים האלה – אף שהם נכתבו בתקופה אחרת בחיי (לפני שנעשיתי בת זוג והורה, למשל). ועולה בי החשק לשוב ולכתוב סיפורים חדשים. עוד נראה איך כל זה יעבוד.

אזהרה: חלק ניכר מהסיפורים של "פיקניק" אינו מתאים לקוראים צעירים במיוחד, מתחת לגיל 29 נניח, או לקוראים עדינים במיוחד מסיבות שאינן קשורות בהכרח לגיל.

הזמנה: אם במקרה הצלחתי לעורר בכם עניין, ואין לכם סבלנות לחכות לקרוא את כל הסיפורים שבוע אחר שבוע, אל תהססו לרכוש עותק של הספר, ולהשפיע מעט על דו"ח התמלוגים ועל היחסים עם ההוצאה לאור. וגם תכתבו לי בבקשה מה חשבתם.

אפשר לקנות עותק של "פיקניק" בין השאר ב"המגדלור".

 

הנה, כאן למטה, קישור לקובץ פי-די-אף של הסיפור הראשון: "אמא טקילה", מתוך "פיקניק", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.

"…אני מציצה לחדר הגדול. ילדים יושבים על השטיח סביב הגננת. הם מקשיבים לסיפור קצר על קטר כחול, שיכול. הילד שלי מסתובב אלי ומבחין בי, אבל הוא לא קם, הוא לא רץ, הוא לא קופץ  עלי והוא לא מחבק אותי. הוא רק יושב במעגל ומסתכל עלי. העיניים שלו פקוחות אבל המבט שלו כלוא. הוא נראה עצוב. אני מתקרבת אל הילדים ואל הגננת ואני מרימה את הילד שלי ומוציאה אותו מהמעגל, והוא משעין את הראש שלו על הכתף שלי. הוא קטן והוא קל והוא לוחץ עלי בחום והריח שלו מתוק, כמו ילד בן שלוש וחצי. הוא לא מדבר…"

אמא-טקילה. סיפור אחד בשבוע מאת ארנה קזין

 

 

 

 

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

2 תגובות כתיבת תגובה

  1. לספר לך שכשאני כותבת סיפור קצר לבלוג התחושה משום מה מספקת יותר, מעין מלאות שכזאת. יפהפה "אמא טקילה". ארכוש את הספר ומתכוונת גם לדבר על הסיפורים בסדנת הכתיבה שלי. תודה ארנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: