איך ליחצ"ן ספר חדש #4: כמה עותקים צריך למכור כדי שהספר יהיה ברשימת רבי המכר? ועוד שאלות בכלל לא מופשטות

זהו זה, הספר מוכן. עותקים ממנו כבר נערמים במחסנים. תכף – ביום ראשון הקרוב – המשווקים של הוצאת אחוזת בית יפיצו אותו לחנויות. יש משהו מיוחד באמת ברגע הזה, שבו הספר קורם כריכה ודפים ובא אלי, אל זו שחיברה אותו, מבית הדפוס הביתה. זו הפעם החמישית שלי והיא מרגשת כמו בפעם הראשונה.

IMG-20150126-WA0002

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נדמה לי שההתרגשות כרוכה בשתי תנועות סותרות. בכיוון אחד אני מרגישה את הקסם שבהתגבשות. עד עכשיו הכל היה מופשט למדי – היו לי מחשבות, מלים ומשפטים,  סידרתי אותם לפסקאות ועמודים; כתבתי ספר במובן המטפורי. עכשיו כל זה מקבל צורה. מתגבש. עכשיו באמת יש ספר – דבר כזה שנוגעים בו. ואפילו יש לו כריכה קשה. ואדומה!

בכיוון הנגדי, אני מרגישה את העצב והשמחה הכרוכים בהתפוגגות. הנה, באים אלי 20 עותקי המחברת ואני אחזיק באחד מהם לרגע, ואחלק את השאר לבני משפחה, וזהו. הדבר הזה כבר לא שלי. הוא יוצא אל העולם – נפרד ממני, ממשי אבל לגמרי ערטילאי, לגמרי אחר. הדבר שהיה שלי מתאדה ברגעים אלה ממש והולך לתפוס צורות אחרות, זרות לי, אצל הקוראים.

אבל נעזוב את ההתרגשות לרגע. השאלה שעולה כעת, לעניין סדרת הפוסטים הזאת, היא: איך לעשות שאנשים רבים ככל האפשר ישמעו על הספר, יתעניינו בו,  יגעו בו, יקנו אותו, ויקראו – יעניקו לו את צורותיו החדשות.

וביתר מיקוד: איך לעשות שהספר ייכנס לרשימת רבי המכר.

לשאלה הזאת, לכאורה, יש שני פנים עיקריים. האחד, האיכותי: מה הופך ספר לרב מכר במובן של: מה צריך להיות בו כדי שיהיה פופולרי. והפן השני הוא: מה הופך ספר לרב מכר במובן הכמותי. כלומר, הלכה למעשה, כמה עותקים צריך למכור כדי להיכנס לרשימה.

השאלה הראשונה מעסיקה, כמדומני, כל מי שעוסק בספרות ובכתיבה ובהוצאה לאור. זו תעלומה מקסימה. הנה אחד מאינספור ניסיונות לענות עליה ביחס לרשימת רבי המכר בישראל של 2014: כתבה של יותם שווימר בויינט. איך נמכרו כל כך הרבה עותקים מספרה של שרית ישי-לוי, שנמצאת ברשימה של סטימצקי כבר 53 שבועות? ומהו סוד ההצלחה של פרנסוס על גלגלים המתורגם – 103 שבועות ברשימה של החנויות הפרטיות? אלה שאלות מרתקות באמת שהתשובה עליהן חמקמקה.

בעבר חשבתי שספר מקורי, שמוכר היטב בישראל, ושגם מתרגמים אותו לשפות זרות, צריך שיהיו בו לפחות שלושה מתוך המרכיבים האלה: שואה, פיגוע, חיילים או מלחמה, אהבה סטרייטית, סיפורי קום המדינה, ושיהיה בז'אנר הרומן. ביני וביני אתגרתי את עצמי לכתוב סיפורים וחיבורים שאין בהם דבר מכל אלה. אבל התבגרתי, ההתרסה לשמה כבר לא מעניינת, ואני גם יודעת שהאבחנה שלי אינה נכונה. יש משהו אחר שעובד בספרים שמצליחים. גם אם המרכיבים האלה נמצאים בכל אחד מהכותרים שנכנסים לרשימות ספרי המקור בפרוזה, הם בוודאי אינם תנאי מספיק. איך קרה, למשל, שדווקא "היינו העתיד" מאת יעל נאמן היה לרב מכר? הרי זהו ממואר ולא רומן, והוא אפילו מפסגות הז'אנר, ולכאורה ממוארים לא מוכרים בישראל. זהו ספר נהדר באמת – כתוב לעילא, עשיר בכנות ובהתבוננות נבונה ובשפה ייחודית. ובאמת, איך מסבירים את הפלא של פרנסוס על גלגלים – סיפור מקסים, לגמרי לא ישראלי, פואטי וחסר פואנטה, שכולו אהבת הקריאה והכתיבה והשיווק של ספרים, והוא בצורת הנובלה, ואומרים שנובלות לא מוכרות בישראל?

כך או כך, לעניין המדריך שלי כבר מאוחר מדי לעסוק במרכיבים הנחוצים ליצירת רב מכר. הוא כתוב וערוך. הוא אפילו מודפס וכרוך. לא אוכל להוסיף בו שואה ופיגוע ואהבה סטרייטית וחיילים או כל מרכיב קסם אחר של כתיבה שמצליחה. מאוחר מדי.

הוא גמור.

מה שאפשר לעשות עכשיו הוא רק להשפיע איכשהו על הרובד הכמותי. להכניס אותו לרשימת רבי המכר. ההנחה היא שהרשימה של רבי המכר היא לא רק ביטוי להצלחה אלא גם כלי להשגתה. לכאורה, רשימות רבי המכר פועלות כרשימת המלצות לקונים ולקוראים. ספר שנכנס לרשימה הוא ספר מצליח וספר מצליח ראוי שיקנו אותו וכך מעגל הקסמים מסתחרר לו עד שנגמרים הקוראים או שנכנס למערבולת ספר אחר, חזק יותר.

כמו תמיד בחיים, המציאות קצת יותר מורכבת. ראשית, מעניין לקרוא את הרשימה הזאת על השפעת רשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" על מכירות של סופרים ידועים לעומת סופרים לא ידועים. מתברר שהרשימה אפקטיבית מאוד ביחס לסופרים מתחילים, אבל פועלת כמעט הפוך ביחס לסופרים מפורסמים שהצלחתם ידועה מראש.

וממילא, רשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" היא לא דוגמה רלוונטית לגמרי לשוק הישראלי – נדמה לי שאצלנו אין חשיפה גדולה כל כך של קוראים לרשימות רבי המכר ב"ספרים" של "הארץ" או ב"ידיעות אחרונות". נדמה לי שאלה לא הצליחו לבסס לעצמן קול סמכותי ביחס למה שטוב ומה שמצליח. אבל אולי אני טועה.

כך או כך, השאלה – כמה צריך למכור כדי להיכנס לרשימה – מעניינת אותי מאוד בקונקרטיות שלה, ועל כן ערכתי בירור, שאלתי ושאלתי, והנה הממצאים: ספרים שנכנסים לרשימת רבי המכר של סטימצקי – בשבוע רגיל ולא חגיגי משום סוג –  מוכרים בין 300 עותקים לאלף עותקים, אם הם בקטגוריית הפרוזה, מקור ותרגום. ספרי עיון נכנסים לרשימה אם מכרו בשבוע בין 150 עותקים ל-400 עותקים. ספרי ילדים ונוער מכרו בין 250 עותקים בשבוע ל-400 עותקים אם הם ברשימה. וספרי הדרכה ופנאי: בין 100 ל-300 עותקים בשבוע.

השוק מתחלק פחות או יותר לפי השיעור הזה: 50% סטימצקי, 30% צומת ספרים ועוד 20% חנויות פרטיות ואחרות. כדי להיכנס לרשימות של צומת ספרים והחנויות הפרטיות – שמתפרסמות כיום כל אחת בנפרד – צריך אפוא למכור עוד פחות.

[אגב, אציין כמה הסתייגויות: המספרים האלה נכונים למכירות בשבוע אחד בלבד, הכניסה לרשימה תלויה גם בכותרים האחרים השותפים לקטגוריה, וגם זאת: מאז שנכנס לתוקפו חוק ההגנה על הספרים, קשה מאוד להכניס לרשימה ספרים חדשים, שאינם נמכרים במבצע].

טוב, אני מבקשת להיות כעת פרקטית ופרואקטיבית ביותר. אמנם בקטגוריית הדרכה ופנאי יש מתחרים מאתגרים ובהם "אם לסבתא היה מיקסר" של קרין גורן, "ספר קישוני" של אפריים קישון, ו"אוכל טבעוני טעים ומהיר" של בני סיידא, אבל זה לא אומר שחייבים לכתוב מתכונים או בדיחות כדי להיכנס לרשימה. הנה, עובדה: השבוע מופיע ברשימת רבי המכר בחנויות הפרטיות "איך כותבים סיפור", מאת אורי פרץ-שרון, שגם הוא מדריך כתיבה שראה אור זה לא כבר, אם גם מסוג שונה לגמרי (על ההבדלים בין שני טיפוסי מדריכי הכתיבה עוד אכתוב באחד הפוסטים הבאים). זו עובדה משמחת ומעודדת ביותר. והוכחה שאפשר.

לפי הנתונים הנזכרים מעלה, אני צריכה לגרום לכך שבשבוע אחד יימכרו יותר ממאה עותקים של הספר שלי, כדי שייכנס לאחת הרשימות. נניח שאני לא רוצה לקנות את העותקים האלה בעצמי – כי אני רוצה שיישאר בכל הסיפור הזה גם רובד של סימנים בעלי תוקף (למשל, סימן כזה: הצלחה משמע קוראים שאוהבים את הספר ומושפעים ממנו ומשפיעים על אחרים לקרוא גם) ולא רק סימנים שהם אפקטים שקריים של מניפולציות שיווקיות. ובכן, מה עלי לעשות?

אני חושבת שאעשה משהו כזה: אבקש מששת חברי להשפיע – כל אחד מהם – על עשרים מחבריהם לקנות עותק (אמנם אני לא חברותית במיוחד, אבל החברים שלי חברותיים. אנסה להיבנות על זה). בהנחה שהם יירתמו למאמץ, חשוב כמובן שזה יקרה באחת החנויות שמשתתפות באיסוף הנתונים לרשימת רבי המכר. חוץ מחנויות סטימצקי, צומת ספרים ואקדמון, גם בחנויות העצמאיות ובהן המגדלור בתל אביב, וגם סיפור פשוט, ספרים בבזל, דותן ספרים, ספר לכל  ודורון ספרים [אני לא יודעת למה "תולעת ספרים" לא ברשימה – אברר!]. בירושלים, בחנויות תמיר ספרים, בבית הכרם ובגבעת שאול. ברמת גן בפורת. בקריית טבעון בקרון הספרים. בחיפה בגולדן וברשת יודן. בנהריה בדברי סופרים. בחולון בספרי מדי. בבאר שבע בספרי שולמית. ברעננה בפביאן ובפתח תקווה באורבך. בכפר שמריהו בבסטסלרס.

אפשרות אחרת היא לבקש מאלף ומשהו חברי הפייסבוק שלי לעשות מעשה פשוט: שכל אחד יקנה עותק אחד. זה אולי מוקדם מדי, מבחינת החברות שלנו – הרי אנחנו לא באמת מכירים – אבל בינתיים אין לי רעיונות אחרים.

 

 

תצלומים: מיכל רינות IMG-20150126-WA0000

כתיבה

מודעות פרסומת

ornacoussin View All →

Writer, Writers' mentor

תגובה אחת כתיבת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: